הסכם ממון אינו מחליף צוואה:

טעות נפוצה ומסוכנת, שחוזרת על עצמה שוב ושוב אצל זוגות נשואים וידועים בציבור כאחד, היא המחשבה שהחתימה על הסכם ממון "פותרת" גם את שאלת הירושה – ושבן או בת הזוג לא יירשו כלום אם כך נקבע בהסכם. מדובר בטעות משפטית של ממש, שיכולה להפתיע משפחות שלמות בדיוק ברגע שהן הכי פגיעות. פסק דין עדכני של בית המשפט לענייני משפחה, שבו ייצג עו"ד גולן נפתלי את הצד שזכה, ממחיש זאת היטב.

הסכם ממון וצוואה – שני מסמכים לשתי מטרות שונות לגמרי

הסכם ממון נועד להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני זוג – מה שייך לכל אחד מהם, ואיך יתחלק הרכוש אם היחסים יגיעו לסיומם, בין אם עקב פרידה ובין אם עקב פטירה. במילים אחרות, הסכם ממון יכול לקבוע מהו "היקף העיזבון" – כלומר אילו נכסים בכלל נחשבים כשייכים לכל צד. הוא אינו יכול, לעומת זאת, לקבוע מי הם היורשים של אותו רכוש ובאיזה חלק. את השאלה הזו – מי יורש, ובאיזה שיעור – קובע אך ורק חוק הירושה, ובראש ובראשונה צוואה שנערכה כדין. סעיף 8(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע במפורש כי הוראה בהסכם השוללת או מגבילה מראש את זכות הירושה של מי מהצדדים – בטלה.

המקרה: בת זוג שקיבלה מחצית מהעיזבון חרף הסכם ממון מפורש

בתמ"ש 16278-03-24, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה (פסק דין מיום 4.7.2024, כב' השופט רן ארנון), נדרש בית המשפט להכריע בדיוק בשאלה הזו. באותו מקרה חיו בני זוג כידועים בציבור כ-20 שנה, וב-2005 חתמו על הסכם ממון שאושר בבית המשפט, שקבע הפרדה רכושית מלאה ביניהם – לרבות לגבי פיצויי פיטורים, קופות גמל וקרנות פנסיה. ההסכם קבע במפורש כי הוראותיו יחולו גם "עם מותו של אחד מבני הזוג".

לאחר פטירת בן הזוג, יורשיו על פי דין – שלוש בנותיו – הגישו תביעה לקבוע כי בת זוגתו (הידועה בציבור) אינה זכאית לרשת אותו כלל, חרף היותה יורשת על פי צו הירושה שניתן, בטענה שהסכם הממון ביטא רצון ברור של הצדדים שלא לרשת זה את זה. בת הזוג, שיוצגה על ידי עו"ד גולן נפתלי, טענה מנגד כי הסכם הממון קבע רק את היקף הרכוש של כל צד, אך אינו יכול לשלול ממנה את מעמדה כיורשת – מעמד שנקבע על פי חוק הירושה בלבד.

פסיקת בית המשפט: זכות ירושה נשללת רק בצוואה, לא בהסכם ממון

בית המשפט קיבל במלואה את עמדת הנתבעת, וקבע כי אין בהסכם הממון כל הוראה ירושתית של ממש – ההסכם רק קבע איזה רכוש שייך לכל צד, אך לא קבע דבר לגבי אופן חלוקתו לאחר פטירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אילו ניתן היה לפרש את ההסכם כמנסה לשלול ירושה, הוראה כזו הייתה בטלה מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה. בית המשפט הפנה בהקשר זה גם לעמדת המשפט האקדמי, המבחין בין הוראות "מעניקות" בהסכם ממון (התקפות) לבין הוראות "שוללות/מדירות" יורש (הבטלות מדעיקרא).

בית המשפט הדגיש כי גם אם כוונת הצדדים הייתה ברורה וחד-משמעית שלא לרשת זה את זה, כוונה בעלמא אינה מספיקה – מי שרוצה לשלול מבן זוגו זכות ירושה חייב לעשות זאת בצוואה תקפה שנערכה באחת הדרכים הקבועות בחוק הירושה, ולא בהסכם ממון. התוצאה: תביעת הבנות נדחתה במלואה, ובת הזוג שיוצגה על ידי עו"ד גולן נפתלי שמרה על זכאותה למחצית מהעיזבון, כפי שנקבע בצו הירושה. בית המשפט אף חייב את התובעות בהוצאות משפט.

הלקח למי שחתום כבר על הסכם ממון – או שוקל לחתום על אחד

מקרה זה ממחיש עד כמה משמעותי הפער בין מה שאנשים חושבים שהם הסדירו לבין מה שהם הסדירו בפועל. מי שחתום על הסכם ממון וסבור, בטעות, שבכך "דאג" לכך שבן זוגו לא יירש אותו – עלול לגלות בדיעבד, וליורשיו האחרים לגלות בדיעבד, שהם טועים. גם הסכם ממון המנוסח בצורה הברורה ביותר, ואפילו קובע מפורשות שהוראותיו חלות גם במקרה מוות, אינו יכול לשמש תחליף לצוואה. הדרך היחידה להבטיח שבן זוג (או כל אדם אחר) לא יירש, או לקבוע חלוקת ירושה השונה מברירת המחדל הקבועה בחוק, היא עריכת צוואה כדין.

מה כדאי לעשות בפועל

מי שערך הסכם ממון, ומעוניין שגם סוגיית הירושה תשקף את רצונו האמיתי, זקוק בנוסף להסכם הממון גם לצוואה מסודרת – שתיערך תוך התאמה מלאה בין שני המסמכים, כך שלא תיווצר סתירה ביניהם. זוגות רבים, נשואים וידועים בציבור כאחד, מניחים בטעות שהסכם אחד "מכסה הכול". התיק שתואר לעיל מוכיח שההנחה הזו עלולה לעלות ביוקר – הן מבחינה כספית והן מבחינת עוגמת הנפש וההתדיינות המשפטית הממושכת שנגרמת למשפחה.

המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לפגישת ייעוץ פרטנית. פרטי הצדדים בתיק שתואר הושמטו בהתאם להוראת בית המשפט לפרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.